בית / החיים באי / למה עברנו לגור באי ביוון?

מה גרם לנו לצאת עם תינוקת בת תשעה חודשים, כלב, והרבה מזוודות- ולעבור לאי יווני שאף אחד לא שמע עליו?

תמונת מחבר

איזה כיף שהגעת!
קוראים לי תמר ידין, ומאז שאני זוכרת את עצמי הביטוי גוף-נפש סקרן וריגש אותי. אני חוקרת את הדרך לאיזון פנימי באמצעות הגוף, תנועה הקשבה ומודעות.

זה אחר צהריים שליו ביום חורף שמשי, האוויר נקי וקריר והשמש מלטפת לי את העור בעדינות. מאחורי הים, ששקט כמו אגם עכשיו, נוצצים ההרים המושלגים.  

נור רצה אל המים בהתרגשות, טובלת את המגפיים וצווחת באושר. תכף היא תנסה להרטיב את אצבעות הידיים, וההתרגשות תרקיע שחקים. באותו זמן פאקו הכלב שלנו טס במהירות מקצה לקצה של החוף, הוא מקשקש בהתלהבות ועל הפנים שלו מרוח כזה חיוך שאני לא יכולה להחליט מי משניהם יותר מרוצה.

אני מסתכלת לרון והוא מחזיר לי את אותו המבט, כזה שאומר, אנחנו במקום הנכון.

האמת היא שרצינו אדמה.

 רצינו מקום שנוכל ליצור בו, לבנות ולגדל את האוכל שלנו. רצינו חיים איטיים ופשוטים יותר, כאלה שמאפשרים לנו לעצור, לנשום, להיות נוכחים באמת.

חלמנו על מרחב שבו נוכל לחיות קרוב לטבע, לחוות את עונות השנה דרך האדמה, דרך הידיים. מקום שבו נוכל לגדל את המשפחה שלנו מבלי להיות משועבדים לקצב החיים המהיר, שבו נוכל לפעול מתוך בחירה ולא מתוך מרדף.

יותר זמן יחד, יותר זמן לעצמנו. יותר חופש.

עברנו לפני כמעט שנתיים לאוויה, אי לא מאוד מתוייר, לא ממש מפותח , שמרגיש כאילו נתקע בשנות ה80. מקום שכמעט אף אחד לא מדבר בו אנגלית, מקום שעדיין מעשנים בו בבתי קפה, ואי אפשר להשיג בו טופו. 

אבל גם מקום שהיופי העדין שלו, מרגש אותי בכל פעם שאני מביטה מהחלון. 

בנסיעה בכבישים הפתוחים אני רואה את הים שמשתנה לגמרי ממפרץ למפרץ, את ההרים הירוקים, הכפרים הפשוטים שפזורים על קו החוף ועל ההרים. אנחנו זוכים לחיות קרוב לטבע, לטייל ביערות אורנים ואלונים, לטבול בנחלים ובים, ללקט קמומיל והיפריקום בהרים, ולגדל בגינה שלנו ירקות, פטל וחמציצים.

אני חושבת שהטיולים שלנו בעולם, במזרח הרחוק ובניו זילנד, חיברו אותנו לרעיון שיש עוד אפשרויות ודרכים לחיות את החיים. בניו זילנד התארחנו ועבדנו בחוות אורגניות, והתוודענו לרעיונות הפשוטים ועם זאת רדיקליים של תנועת הפרמקלצ'ר, וכנראה שם התחדדה עוד יותר ההבנה שאורח חיים שכולל בתוכו מגע יום יומי עם אדמה, הוא משהו שאנחנו רוצים בחיים.    

השמרנות היוונית לפעמים מוציאה אותי מדעתי, אבל אני גם מבינה שהיא חלק מתרבות "הסיגה סיגה"- לאט לאט. ואולי זאת התמצית של הכמיהה, וגם של הקושי. 

עברנו לכאן כי רצינו להאט. רצינו להרגיש שאנחנו באמת חיים את החיים שלנו. 

וזה חתיכת אתגר, להיות נוכחת, לקחת אחריות, ליצור בעצמי (בעצמינו) את הסביבה שלנו. 

היום-יום שלנו כאן הוא שילוב של אתגרים והגשמות—למצוא את הדרך שלנו מבחינה מקצועית, לגדל ילדה קטנה בארץ חדשה, להתמודד עם הבירוקרטיה היוונית, ובו זמנית לזכות בהרבה זמן משפחתי, טיולים בטבע, קמפינג בים, וטבילות במעיינות חמים.

נור התחילה השנה ללכת לגן יווני. אחרי שנתיים וקצת שהיא הייתה רק איתנו בבית, בלי בייביסטר או סבתא קרובה, הרגשנו שהיא מוכנה ללכת לגן וגם אנחנו רוצים וצריכים זמן בשביל לעבוד (פתחנו עסק לבניה וקידום אתרים- אוליבר). אחרי 4 חודשים שהיא הולכת לגן, שהגננות בו מדברות רק ביוונית (ואיתנו אנגלית קלוקלת), היא כבר מקשקשת בביטחון ביוונית ולפי מה שהגננת אומרת, מבינה 100% מהדברים. 

היא מסיימת את הגן בצהריים עייפה מאוד ואני חושבת שחלק ניכר נובע מהמאמץ המנטלי הכרוך בלשמוע ולדבר רק ביוונית, במשך 5-6 שעות ביום. ועם זאת אני ממש שמחה שהענקנו לה את המתנה הזו של השפה. היה לנו חשוב, שהיא לא תחווה תחושה של ריחוק וזרות במקום שבחרנו לגדל אותה.

 ההקמה של החווה ביער, מתקדמת בקצב שלה, ותוך כדי הדרך היא מאלצת אותנו להתמודד עם שאלות, מחשבות ופחדים. ומתוך החיים האלו, צמח גם הריטריט. מרחב שמזמין לעצור לרגע, לנשום עמוק, ולחוות את השקט והפשטות שאנחנו לומדים לחיות בתוכם.

להמשך קריאה

ריטריט יוגה ביוון- סדנת יוגה בוטיקית לנשים 

חופשת יוגה ביוון לנשים – ריטריט בוטיקי בצפון האי אוויה המשלב תרגול איינגאר יוגה מעמיק, נופים קסומים, ותזונה בריאה. הצטרפי לחוויה אינטימית ואותנטית של חיבור פנימי, טיולים למקומות סודיים וטעמים ים-תיכוניים, בהנחיית תמר – מורה מוסמכת ותושבת האי.

קראו עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *